הערות והארות לסיפור "חסד" מאת סביון ליברכט.

הערות לסיפור "חסד" מאת סביון ליברכט 

 

        הסיפור "חסד" מאת סביון ליברכט מתוך הקובץ "סינית אני מדברת אליך" מעלה את יחוס השוני ביןגברים לנשים,תוך כדי סימון יחסי כוחות בין שתי הקבוצות.שני מרכיבים מרכזיים עולים בו לדיון:שוני ואי שיוויון.התובנה העולה,בין השאר,מהסיפור היא כי היותנו נשים או גברים מעצבת בחברה שמרנית וקפואה גם את הבחירות וגם את מגוון ההזדמנויות הפתוחות לפנינו.עצם היותה של גיבורת הסיפור,קלאריסה,אשה בתוך תרבות מסורתית סגורה וכופה,מונע ממנה את חופש הבחירה ואת היכולת לפעול על פי נטיות ליבה.
   בתה נרצחת משום שהיא מאוהבת במורה הצעיר ולא רוצה ללכת אל החבר הזקן שאביה מיעד לה כבעל,וקלריסה עצמה,יהודיה ניצולת שואה ממוצא אירופאי שחיה במנזר בתקופת השואה והתאסלמה כאשר התאהבה בערבי,כלואה מחוץ לכפר על ידי בעלה ובנה.היא,שיודעת מהו גורלה המר של האשה בחברה המסורתית המוסלמית,מטביעה את נכדתה התינוקת בבאר.היא עושה זאת גם משום שהתינוקת שקטה ומגלה,לכאורה,סימני צייתנות כבר בינקותה,כאשר היא לא בוכה ואפילו אוכל איננה דורשת.קלריסה,במידה רבה עונה באלימות על אלימות,כי התינוקת שנמסרה להשגחתה,היא בתו של בנה שכלא אותה ורצח את אחותו על "חילול כבוד המשפחה".
   המילה "חסד" מסמלת את כוח האהבה ואת הרצון להיטיב.הטבה שאין לה גבולות לא מבחינת האיכות ולא מבחינת הכמות ואינה שואלת את המקבל.היא יכולה להפוך ל"חיבוק דוב" קטלני,מה שקורה כאן בסיפור.רצח התינוקת,הטבעתה,הוא סוג של המתת חסד כדי שלא תעבור בהתבגרותה את הגיהנום מחכה לה.אך יש  תחושה שזו גם ענישת הבן שרצח את אחותו עיישה על ידי רצח בתו שלו.השתקה מול השתקה.