הכותרת של השיר יוצרת מיד את התחושה של אנטי , שלילי – המילה "נגד".

המילה פרידה אף היא מילה שיוצרת תחושה של ריק, אין, עצב,ניתוק , סוף דבר ואפילו מוות.

האסוציאציה הראשונה שלי מהכותרת הייתה –בודאי "מסה" של זך בגנות הפרידה ,בעיקר פרידה בין בני זוג –סוף של מערכת יחסים.(כמו בשירו היפיפה של גבריאל פרייל "פרידה"). גם בשיר הזה מדבר זך על פרידה אך זו פרידה אחרת פרידה סופית ממקום, מתקופה מזיכרונות וכן גם מאנשים. זך ממקם את השיר בתקופת מלחמת העולם השנייה (שואה) תוך אזכורים של מחנות השמדה כגון: אושוויץ בוכנואלד

כמו כן הוא מתייחס לברלין " בתקופה ההיא הארורה". נושא השיר הוא החיט של הדובר "החיט שלי הוא נגד פרדה"- והדובר האם הוא בעד פרידות?

החיט מסביר לדובר מדוע הוא לא מוכן לנסוע – כי הוא לא רוצה להיפרד מביתו היחידה– הוא בהחלט נגד פרידה.קיים בליבו פחד שמא תהיה זו פרידה סופית.

החיט מגיב כך עקב ניסיון חייו מפרידות שהוא חשב אותן זמניות והן הפכו להיות סופיות.

כאן פורש הדובר את תולדות חיי החיט שהיו רצופי פרידות – פרידות כפויות , פרידות מזוויעות פרידות סופיות(מוות).רק אביו מת בשיבה טובה אך גם זו סוג של פרידה.בעקר אם איבדת את כל המשפחה ואביך הוא שריד אחרון למשפחה , לתקופה.

בבית השלישי קושר הדובר את הקשר שלו לחיט- הוא היה מכר של אביו בברלין."הם בילו בנעימים בברלין ההיא" – כלומר, לאבי הדובר ולחיט יש זיכרונות משותפים ,גם נעימים מהמקום שמאוחר יותר הופך להיות –גיהינום.

הדובר טווה את קורי הקשר בין המשפחות בין הדורות כדי להראות אולי , שכולם נאלצו להיפרד מיקיריהם.גם אבי הדובר מת בינתיים (עוד פרידה..)

השיר מסתיים במילים –נגד פרידה – להדגיש את הרצון העז להביע ,לפחות במילים את הרצון –לא להיפרד.

הרי אנחנו בני האדם מתקשים להיפרד מאהובנו, אין לנו תשובות לשאלות פילוסופיות כגון:למה מתים, מהו המוות, האם יש חיים שאחרי המוות ?(כמו בשירו האחר של זך: "אני שומע משהו נופל").לכן, לפחות במילים בשפה נביע מחאה ונצעק : נגד הפרידה.

המקומות בשיר הם בהחלט מקומות סמליים זך מעתיק את סצינת הפרידה לתקופת המלחמה, לגרמניה הנאצית ומכניס אלמנטים היסטוריים לשירו , הוא אומר את דברם של אלה שנותרו , ניצולי השואה שמסרבים להיפרד שנאחזים במי שנותר להם בכל כוחם מפחד של פרידה נוספת –אלימה ומפחידה. הפרידה נשארת כצלקת בתוך ליבם ,צלקת שלא תימחק לעולם – צלקת שאי אפשר להיפרד ממנה.