על חמושים וחניתות... מאת ליאור עופר י'20.

      סיפור מאת פרנץ קפקא
          על חמושים וחניתות…כתבה: ליאור עופר (כתה י' 20)
   בסיפור ישנו דימוי מרכזי אליו מדמה הנער את חוסר יכולתו להתקרב אל הנערה. כאשר הוא מנסה להתקרב אליה, לדבר איתה הוא חש חוסר ביטחון ואי יכולת לזוז או לדבר איתה מתוך פחד. את הפחד וחוסר הביטחון הוא מדמה לחניתות ארוכות וחדות, כאשר בכל רגע שהוא מנסה לפנות אליה, הם תוקפות אותו ופוצעות אותו. בנוסף הוא מוסיף שעם החניתות ישנם גם חמושים אשר חוסמים את דרכו אליה. החמושים נמצאים בשני צדדים: חלק מגנים על הנערה ומפנים את נשקם כלפי הנער, וחלק נמצאים מול הנער עם הנשקים\חניתות כלפיו, מה שאומר לנו שיש לו מכשול יותר קשה לעבור, מה שמסמל פחד גדול וחוסר ביטחון. בעזרת דימויים אלו אפשר להרגיש את הקושי הגדול שלו ואת הסיבה לכישלון להתקרב אל הנערה ולממש את אהבתו.
   המכשול הגדול ביותר בשבילו זה לעבור את "החמושים והחניתות" (הפחד וחוסר הביטחון), אשר מתישות אותו וגורמות לו להגיע אליה מותש ממאמציו. מכשול נוסף שהוא עובר: כאשר לא הצליח לפנות אליה הרבה זמן מישהו אחר כבר תפס את מקומו, הגיע אליה בקלות ללא פצע או מכשול ותפס את מקומו. כאשר דבר זה קורה מבין הנער שהוא איבד את הנערה, ואז הוא מרגיש כמו האוויר אשר עובר דרכם. מכשולים אלה באים לידיי ביטוי בהתנהגות הדמויות, כלומר דרך הנער זה בא כפחד מכישלון, חוסר ביטחון כלפי הנערה, לא יודע מה תאמר למרות שבהתחלה אמר שהם אוהבים. כנראה חשש מן התוצאה\מה"אם זה לא יצליח", ולכן בסוף ויתר ומישהו אחר תפס את מקומו.
   את התנהגות הנערה איננו יודעים, רק שומעים עליה, ועל הדרך אליה. "לחמושים ולחניתות" יש תפקיד חשוב בעיצוב הסמלי של המכשולים אל הנערה. הם, למעשה, המכשול הגדול שלו, הם אלה שמסכלים את הדרך לליבה של הנערה, ופוצעים אותו. הוא מתאר אותם כך כי הפחד שהוא מרגיש הוא כמו חניתות ארוכות וחדות אשר דוקרות ופוצעות אותו ומסכלות את מאמציו בכל פעם שהוא מנסה להתקרב אליה. הם ה"חומה" שלו מולה.
   למרות כל זה, עם התנהלות שונה של הדמויות ובעיקר של הנער היה ניתן למנוע מכשולים אלה ולהגיע לתוצאה שונה לגמרי. אם לנער היה יותר ביטחון עצמי ולא פחד מהתוצאה\מה יקרה, הוא היה פונה אליה כמו שצריך, לא מפחד, אומר מה שהוא מרגיש ומה שהוא רוצה. מביע את דבריו. רוב הסיכויים היו שהנערה הייתה עונה בחיוב וכמו בתחילת הסיפור הם היו אוהבים, ולא היה צריך לעזוב אותה בגלל זה. התנהלות כזו היתה מובילה לביטול החמושים והחניתות. אם הנער לא היה חושש כל כך מאי הצלחה, אם היה בא בביטחון הוא היה מבטל את המכשולים, ובכך היה מצליח במה שרצה. אם כל הדברים האלו היו קורים, הנער היה מצליח לשנות את הסיום העגום והיה משיג את מה שהוא כל כך חשק בו: את אהבת הנערה.
סיפור זה דומה בנושא ליצירה קודמת שלמדנו אשר גם בה הגיבור המרכזי עומד מול בעיה דומה ומכשולים והיא: "אהבתי ילדה מכיתתי" מאת יהודה אטלס. השיר מספר על אהבה וכישלון, אהבה חד צדדית אשר עברה מכשולים רבים ובסופו של דבר לא מגיעה למטרה, אך הגיבור השירי בונה לעצמו אישיות חדשה וביטחון עצמי שבזכותם ישיג כל מה שליבו חפץ. המכשול דומה בשתי היצירות. שתיהן דנות באהבה בלתי ממומשת ובחוסר בטחון עצמי. כאשר הנער בא להתוודות על אהבתו בביטחון רב, (מה שלא קיים בסיפורו של קפקא), במקום לקבל אותו היא צוחקת עליו ודוחה אותו. דבר זה "מוריד" לו את הביטחון ופוגע בו. לאחר הכל כאשר היא מבקשת שישתנה בשבילה, הוא עושה הכל מבלי לשים לב שלאט לאט הוא מאבד את עצמו, את זהותו והולך אחריה כעיוור, שזה כבר המכשול השני. כלומר ישנם שני מכשולים עיקריים : דחייה, ואיבוד הזהות אשר פוגעים בנער, בביטחונו האישי, גורמים לו לא להאמין בעצמו. המכשולים הרבים שהוא עובר רק בשביל לרצות את הנערה פוגעים בו, אך בסופו של דבר רק מחזקים אותו. הוא אמנם כבר איבד את "זהותו המקורית", אך "נולד" מחדש חזק ומחוזק. למרות זאת אם הדמויות בסיפור(הנער, הנערה) היו מתנהגים באופן שונה היה אפשר למנוע את המכשול הגדול בסיפור. מצד הנער- למרות הדחייה היה צריך להמשיך הלאה ולא להתרכז בדחייה הכואבת שעבר. לא היה צריך לעשות את כל מה שהיא אמרה לו ולא היה צריך ללכת אחריה בעיוורון. יתכן שאז היה נחסך ממנו התסכול, אולי היה יכול להשיג מישהי אחרת אשר הייתה מקבלת אותו כפי שהוא, ללא שינויים. 
   מצד הנערה- היא לא הייתה צריכה לדחות אותו בזלזול ובלעג, מכיוון שכך השפילה אותו וגרמה לו להרגיש נחות ממנה. בנוסף, לא הייתה צריכה לשנות אותו ולגרום לו למלא אחר רצונותיה בלי לשים לב לרגשותיו ורצונותיו. מה שהנערה עוללה לו בסופו של דבר פגע בשניהם. אם הייתה משנה את התנהגותה, אפילו במעט, הייתה יכולה לשנות את התוצאה ולא להפסיד אותו.בסופו של דבר, היא נדחתה על ידי הנער והוא היה חופשי לבחור באחרת. ההפסד- שלה ולא שלו… וזאת בניגוד לסיפורו של קפקא שבו הנער הפסיד ולא זכה, כרגע, באף אחת בגלל חוסר הבטחון העצמי שלו…