"בית בובות" מאת הנריק איבסן- סיכום ושאלות.

בית בובות מאת הנריק איבסן

 

המחזה 'בית בובות' הוצג בפעם הראשונה ב 1879 ונחשב למחזה הריאליסטי הראשון. לפניו התיאטרון כלל מחזות בהן היו דמויות ועלילות אגדתיות מעולם המלוכה והאצולה או מחזות עממיים שנועדו לבידור. המחזה הריאליסטי הציג בפעם הראשונה אנשים "רגילים" בעלי מורכבות פסיכולוגית.

"בית בובות" עורר סערה חברתית עצומה כשהציג את הנישואין הבורגניים כזירה המבטאת את הצביעות החברתית והדיכוי שהיא כופה על הפרט.

 

תקציר העלילה

המחזה מספר על משפחה בורגנית, המטפסת בסולם החברתי והכלכלי. הבעל, טורוולד הלמר, מקבל תפקיד בכיר, כמנהל בנק. אשתו נורה, היא עקרת בית ואשתו המסורה והנאמנה.

נושא העלילה הוא היחסים בין נורה לבעלה, והעלילה מתפתחת סביב סוד שנורה שומרת מפניו.

כאשר הסוד מתגלה, נחשפים מחדש אופיה של נורה ואופי היחסים בין בני הזוג.

 

מערכה ראשונה

בני הבית מתכוננים לחג המולד. בדיאלוג ראשון בין נורה לטורוולד מתברר כי לבעל יש שליטה מלאה על אשתו ויחסו כלפיה אינו רציני. הוא מגלה כלפיה יחס פטרוני, המזכיר יחס של אב לבת (ביטויים כגון "בזבזנית קטנה", ,עפרונית קטנה", "נורה הקטנה והיקרה שלי"…)

הדיאלוג הבא מתרחש בין נורה לבין כריסטינה לינדה, חברת ילדות אותה לא ראתה מזה עשר שנים. גב' לינדה מבקשת עבודה אצל נורה, ובשיחה ביניהן מתברר סודה של נורה: לפני מספר שנים בעלה היה חולה עד מאוד, והיא לקחה הלוואה כדי להציל את חייו. כדי לא לספר לטורוולד השמרני והקמצן כי לוותה את הכסף, שיקרה לו שקיבלה את הסכום מאביה, וזייפה לשם כך את חתימתו של האב שהיה אז על ערש מותו. לקראת סוף המערכה מצטרף לתמונה האדם שהלווה לנורה את הכסף ועדיין מקבל ממנה את התשלומים להחזרתו. האיש, קרוגסטד, עומד להיות מפוטר על ידי טורוולד והוא מאיים על נורה שתשכנע את בעלה להחזירו למשרה, ולא – יגלה את סודה. לאחר שהוא יוצא מנסה נורה לשכנע את בעלה שלא יפטרו, אולם הוא פוטר אותה ומסרב.

 

סיכום מערכה שנייה

פחד משתלט על חייה של נורה, בצפותה בכל רגע שקרוגסטד יממש את איומו. היא מתכוננת לנשף, שבו היא מתכוונת להופיע בריקוד הטרנטלה, אך מחשבות מסיחות את דעתה. היא חושבת לעזוב את הבית ולנסוע הרחק, כדי לא להתמודד עם תגובתו של בעלה. היא מצטיירת כמי שתלויה בדעתו של בעלה, פוחדת ממנו ואינה בטוחה בעצמה.

נורה משכנעת את בעלה להעסיק את גב' לינדה, והוא מקבל את הבקשה אולם באופן אירוני, מתכוון להכניסה במקום קרוגסטד אותו הוא מתעקש לפטר. כשהיא מנסה להניאו מהפיטורין, הוא מתרגז על עיקשותה והתערבותה בענייניו, נכנס למשרדו ושולח לאלתר את מכתב הפיטורין. לבית נכנס ד"ר ראנק, ידיד המשפחה, הסובל ממחלה סופנית. הוא מתוודה בפני נורה על אהבתו אליה.

בהמשך מגיע קרוגסטד לבית. הוא מראה לנורה מכתב בו הוא פורש בפני בעלה את כל האמת, מכניס את המכתב לתיבת הדואר והולך, ונורה נואשת כי אין לה מפתח לתיבה. טורוולד יוצא ממשרדו וניגש לתיבת הדואר. בניסיון נואש למנוע מבעלה למצוא את המכתב היא מבקשת ממנו שיעזור להתאמן לקראת הנשף, והוא נענה, כדי לוודא ש"הציפור הקטנה" שלו לא תעשה צעד מביש בהופעה. נורה רוקדת את הטרנטרלה "כאילו חייה תלויים בדבר", כפי שאומר בעלה.

 

סיכום מערכה שלישית

גב' לינדה מחכה לקרוגסטאד בביתם של נורה והלמר. מהשיחה בין השניים נרמז כי היו זוג בעבר, אך היא עזבה אותו. בהמשך היא מביעה רצון לחזור אליו, ומנסה לשכנע אותו שיוותר על המכתב שכתב להלמר. קרוגסטד מסכים, אך לינדה משנה את דעתה ואומרת כי כדאי שהאמת תצא לאור.

היא גם מנסה לשכנע את נורה שתספר להלמר על המצב, אך זו מסרבת.

טורוולד מקבל את המכתב ומתפרץ בזעם על אישתו. הוא מכנה אוסר עליה להתקרב לילדים, כדי שלא תזהם אותם בשקריה, ומכנה אותה "צבועה", "שקרנית" ו"פושעת". נורה מנסה לעזוב, אבל הוא ממשיך לתקוף אותה. בינתיים מגיע מכתב נוסף שבו מצהיר קרוגסטד על נכונותו לוותר על כל האשמותיו כלפי נורה. טורוולד מגיב בשמחה, מתנהג כאילו דבר לא קרה וחוזר לכנות את נורה בשמות החיבה הישנים. אבל האכזבה מתגובתו הראשונית למכתב מביאה את נורה לצאת במונולוג ארוך, בו היא חושפת את שקר נישואיהם ויחסיהם, ומכריזה כי היא עוזבת את הבית והמשפחה ויוצאת למסע לבדה, במטרה להתבגר ולמצוא את עצמה.

המערכה מסתיימת כשהבעל קורא בשמה של אשתו, אך היא כבר בדרכה לחופש.

הרקע החברתי של המחזה

הבורגנות במאה ה-19 נשענה על כסף ומעמד. הגברים הגיעו למעמדם דרך השכלה וקריירה מקצועית, אך בפני הנשים שני מסלולים אלה היו חסומים, והסיכוי הטוב ביותר עבורן היה נישואין, שכן אישה ללא בעל נידונה לרדת ממעמדה ולעבוד בעבודות שירות פשוטות או במשק בית של נשים אחרות. החברה הבורגנית יצרה חלוקת תפקידים קשוחה, לפיה הגבר הוא המפרנס והמחליט, בעוד האישה חסרת מקצוע ונסמכת על בעלה. תפקיד האשה הוא לייצג את מעמדו של הבעל. עליה להיות יפה, מחונכת, מארחת למופת המנעימה את זמנם של האורחים בנגינה ושיחה. האישה הבורגנית ויתרה על עצמאות תמורת ביטחון כלכלי. היא למדה להסתיר את דעותיה, בעיקר אם הן שונות מאלה של אביה או בעלה, למדה לדכא את הכרתה ולהסתפק בחלומות רומנטיים ולא מציאותיים.

 

המחזה מראה חברה שבה שני המינים שבויים במערכת נורמות מעוותת. ביתם נראה מושלם מבחוץ אך צרכיהם ויצריהם האמיתיים אינם באים לבטוי, והם חיים חיי נוחות שטחיים וריקים. אין מקום בבית שכזה לגילוי חולשה, קירבה או תמיכה. כל אחד מבני הזוג שבוי בתפקיד מוגדר היטב של "בעל" ו"אשה" והוא לא יכול לחרוג ממנו.

נורה. התפתחותה של נורה כאדם נעצרה עקב ציפיות נמוכות של החברה. המחזה מציג אישה שתפקידה ומעמדה אינם עצמאיים אלא נקבעים ביחס לבעלה. היא תלויה לחלוטין ראשית באביה ואחר כך בבעלה. עולמה מצטמצם למשק הבית ולילדים. היא לא נדרשת ליטול אחריות או לקחת החלטות עצמאיות. תפקידה הוא לרצות את בעלה בתמורה להשגת בטחון רגשי וחמרי. אלו הם יחסים של תן וקח במישור הכלכלי-חברתי והם אינם מאפשרים קרבה אמיתית. במחזה נורה מוצגת כילדה נצחית. היא חונכה לקבל את אביה ואת בעלה כהורים-מבוגרים ונדרשה לרצות את בעלה ולהעריצו בעודה נכנעת לגמרי להחלטותיו ולשיקול דעתו. הפיצוי על ויתור עצמאותה וצרכיה האמיתיים היה ההכרה בתכונותיה ה"נשיות": יופיה, טעמה הטוב וחינוכה, היותה אשה טובה שבעלה יכול להתגאות בה ואם טובה לילדיה.

כבר בתמונה הראשונה מוצגת נורה כילדה גחמנית ומפונקת. היא פורצת לבמה כשידיה עמוסות מתנות של חג המולד. היא מתוארת כאשה חסרת שיקול דעת שמבזבזת כסף ללא אחריות. היא מסתירה את העובדה שהיא אוכלת עוגיות מקרוני כמו ילדה שנתפסת במעשה אסור. היא נראית כצעצוע קל-דעת על ידי התארים המקטינים שהלמר מכנה אותה (צפור, סנאי) ושאיתם היא משתפת פעולה. היא מודעת לכך שנכנעה לחלוטין למצב החברתי אליו נולדה, ואומרת שעברה הישר מחזקתו של אביה לבעלה: "כשעוד גרתי שם בבית, אהבתי, כמובן, את אבא, אבל איזה תענוג זה היה להתגנב למטה, אל אגף המשרתים: שם לא ניסו לנהל לי את החיים". מדברים אלו נראה עד כמה נורה הפנימה את תפיסת העולם הבורגנית שדרשה ממנה לוותר על עצמיותה לטובת תפקיד הילדה-בובה. מתחת למראית העין של שלמות חייה של נורה מסתתרים תמיד איום וחרדה מודחקים. היא תלויה לחלוטין בבעלה וביחסו אליה, היא חייבת למצוא חן בעיניו וָלא, תאבד את מעמדה והשפעתה. הפחד מהגילוי הוא כל כך חזק שהיא שוקלת להתאבד מאשר להתמודד עם האמת. מבחינתה היא חייבת לשמור על האשליה של האשה המושלמת וָלא, תסתכן באבדן כבודה ומשפחתה.

בתוך מצוקתה היא חולמת על פתרון רומנטי לבעיה: הד"ר המאוהב יצילנה מממצוקתה, או שבעלה יקח על עצמו את האשמה. בניגוד לה עומדת דמותה של לינדה, המתבוננת בנישואין כפתרון פרקטי לצרכיה, מבלי אשליות של אהבה. נורה מתפכחת מאשליותיה כאשר הלמר נוהג בניגוד לתקוותה – "הנס לא התרחש". היא מבינה שערכי החברה חשובים לו יותר מרגשות אשתו ומבינה את הצביעות והאשליה עליהן מבוססים חייה. מזועזעת מהעובדה שהחוקים יכולים למצוא אותה פושעת שואלת נורה, מה הם בעצם, חובותיה כלפי בעלה וילדיה, כפי שמציגות אותם החברה והדת, ומה לעשות כשחובות אלה מתנגשים עם חובתה כלפי עצמה. היא אומרת: "אני מוכרחה לגלות בעצמי מי צודק, החברה או אני." בבחירתה לעזוב את הבית היא מבהירה שלתפקיד האם והרעייה יש אלטרנטיבה, אם כי מחירה של אלטרנטיבה זו כבד ביותר. אשה במאה ה-19 לא יכלה לקבל גט, ולא חשוב מה עולל בעלה. גם אם הבעל היה זה שנטש, לא יכלה האשה לקבל חזקה על ילדיה ו/או להיות בעלת רכוש. מבחינה זו בחירתה של נורה לעזוב את ביתה, איננה רחוקה מבחירתה של אנטיגונה בסיום מחזהו של סופוקלס…

 

טורוולד. טורוולד הלמר נראה לכאורה עצמאי יותר מנורה בהיותו הבעל השולט והמחליט, אך הוא קורבן של החברה לא פחות מנורה. עליו לשמור תמיד על חזות חזקה של שליטה ועוצמה אישית וכלכלית, ולהכחיש כל גילוי של חולשה. הוא משועבד לעבודה, וחופש הבחירה שלו מוגבל כמו נורה על-ידי הפחד מ"מה יגידו". עליו לעמוד בתביעה הבורגנית למצב כלכלי מצוין, אשה יפה וצייתנית וילדים מחונכים היטב. החברה חינכה אותו לא ליחסי שוויון וקרבה עם אשתו אלא ליחסי סמכות ושליטה. יחסו השתלטני לנורה בא לביטוי לאורך המחזה. הוא אוסר עליה לאכול עוגיות שאהובות עליה, מתייחס אליה כאל ילדה קטנה, כאל צעצוע משעשע ובלתי צפוי, כקישוט מותרות שאחזקתו יקרה. "מקסימה האווזבזונת שלי, אבל צריך הון תועפות כדי להחזיק אותה, ממש קשה להאמין, כמה שציפור מתוקה כאת מסוגלת לזלול." הוא נותן לה כסף כאב שנותן מתנה לילדה קטנה, כדי לגרום לה הנאה, כדי להראות את עליונותו.

לפי המוסכמות האלו טורוולד נידון לבדידות מתמדת. הוא לא מאמין שניתן לו או מותר לו לקבל עזרה מאשתו ולהתחלק אתה בעול. בעולמו אין מקום לפתיחות ותמיכה בוגרת או לקירבה רגשית, שכן הן יציגו אותו כאדם חלש הזקוק לעזרת האחרים. החולשה מפחידה אותו יותר ממוות.

הוא מחשיב עצמו כאיש מוסר ועקרונות שמגיע לו כבוד בהיותו מיצג את המצפון והמחנך. הוא לא מוכן שיערערו על עליונותו וכשנורה לוחצת עליו בנושא פיטורי קרוגסטד הוא מגיב בתוקפנות ומראה לי מי פה "הגבר" בשולחו מיידית את מכתב הפיטורין. הלמר חי באשליה של צדקתו וגדולתו. מיד כשהוא מקבל את המכתב השני של קרוגסטד הוא נרגע, וחוזר לתפקידו באומרו "אני אשמור עליך כמו על יונה נרדפת שהצלחתי מציפורני העייט הטורף". הדברים אירוניים למשמע, ומעידים על כך שבניגוד לנורה, הלמר לא התעורר מהאשליה ונידון לחיות בעיוורון חיי שקר והונאה עצמית.

 

 

שאלות מבחינות בגרות

"הבעיה המיגדרית אינה נובעת מכך שגברים שולטים בנשים אלא מכך שגברים ונשים מדברים שפות שונות ומחזיקים באמונות וערכים שונים – מצב שמבטיח אי הבנה נצחית." דונו באבחנה זו לאור המחזה "בית בובות" מאת איבסן.

"השלב הראשון בדרך לשיחרור הוא התפכחות, ראיית המציאות כפי שהיא." האם ניתן לומר כי נורה, גיבורת "בית בובות" הגשימה את השלב הזה? הסבירו ונמקו את תשובתכם.

"אופיה הדכאני והלא שוויוני של החברה דוחף לא פעם נשים לצעדים קיצוניים ושנויים במחלוקת". בחנו אמירה זו לאור המחזה "בית בובות".

"השאיפה לחירות ולהגשמה עצמית נחשבת אוניברסלית, אולם נשים הרוצות להגשים שאיפה זו נדרשות לשלם מחיר כבד במיוחד." דונו באמירה זו לאור המחזה "בית בובות".

"הנישואין הם מוסד שתכליתו להנציח את שלטון הגברים על הנשים באמצעים כלכליים, חברתיים ופסיכולוגיים". דונו באמירה זו לאור המחזה "בית בובות".

"לא פעם מקיימות נשים מעין חירות פנימית (של הרוח, הנפש) גם בתוך המסגרות החברתיות הקשוחות ביותר, אך האם החירות הפנימית היא תחליף לחירות חברתית?" דונו באמירה ובשאלה לאור "בית בובות".

יש יצירות שבהן הדמות הגברית מתנהגת כפי שמצפים ממנה (דמויות אחרות ו /או הקוראים), ויש יצירות שבהן הדמות הגברית מתנהגת בניגוד למה שמצפים ממנה. תארו את התנהגותה של דמות גברית ביצירה ואת הגורמים להתנהגות זו, והסבירו אם התנהגות זו היא בהתאם למה שמצפים מהדמות או בניגוד לציפיות.